חי בעולם וירטואלי
בקטגוריות: וירטואליזציה 3 מאי 2011
מיקרוסופט, שבתחילה (Windows Hyper-V Server 2008) הציגה מוצר וירטואליזציה שלא היה מתאים ללחברות גדולות בגלל חוסר ב-Clustering, Live Migration, HA – הגיעה לרמת Enterprise לאחרונה, עם השקת Windows Hyper-V Server 2008 R2, ולאחריו SP1. ההתפתחות הרבה במוצר הוירטואליזיצה של מיקרוסופט – Hyper-V, מחייבת מאנשי ה-IT בכלל, וממומחי הוירטואליזציה וה VMware בפרט, להכיר את המוצר הזה. בפוסט זה אנסה לעזור לאנשי ה-VMware לעשות את המעבר הנחוץ הזה, לסביבת Hyper-V.
Hyper-V של מיקרוסופט מגיע בשתי תצורות – האחת, במוצר עצמאי בשם Microsoft Hyper-V Server 2008 /R2 המופץ בחינם. ממשק העבודה במערכת זו הוא בעיקר באמצעות CLI, ולא ניתן להוסיף Features / Roles למערכת זו. השליטה על המכונות הוירטואליות מתבצעת ממחשב נפרד, באמצעות הרחבת MMC עם Hyper-V Manager במערכות הפעלה Windows 2008 / 7 או ע"י SCVM.
התצורה השנייה היא כ-Role במערכת ההפעלה Windows Server 2008 /R2 המאפשרת שימושים נוספים במערכת הפעלה המארחת. השליטה במכונות הוירטואליות תתבצע דרך מערכת ההפעלה המארחת, או ע"י MMC / SCVM.
סקירה טרמינולוגית לאנשי VMware
Microsoft Hyper-V Server 2008 – מקביל ל-VMware vSphere Hypervisor שנקרא בעבר ESXi Free. שני הפתרונות מציעים התקנת Bare Metal המציעה אפשרויות קנפוג בסיסיות באמצעות CLI או תפריט מבוסס טקסט על ה-Hypervisor. כמו באמצעות ה-vSphere Client, ההתחברות וההגדרה של המכונות הוירטואליות תתבצע באמצעות
Hyper-V Manager MMC – תוכנת ה-Client והאדמיניסטרציה של Hyper-V, המביאה לנו אפשרות שליטה בסיסית באמצעות GUI. כמו ב-VMware vSphere Client, גם כאן, בהתחברות ישירה אל שרת Hyper-V אין לנו אפשרות לביצוע VM Clone וכמובן, בגלל שההתחברות היא ל-Hypervisor בודד, אין שליטה באפשרויות ה-Clustering. פונקציות אלו ייתאפשרו לנו רק עם התקנת
System Center Virtual Machine Manager – מעתה נקרא לו SCVMM, ונסביר שהוא מחליף את תפקיד ה-VMware vSphere vCenter בסביבת הוירטואליזציה של מיקרוסופט. תפקידו הוא לקשר בין שרתי ה-Hyper-V השונים, לנהל אותם, ולרכז את השליטה עליהם לממשק משתמש יחיד. באמצעות ה-SCVMM מתאפשרת לנו השליטה באפשרויות ה-Clustering השונות כגון
Performance and Resource Optimization – ובקיצור PRO, הוא המנגנון שמחליף את ה-DRS. תפקידו הוא לחלק את העומס המוטל על שרתי ה-Hypervisor השונים, ולבצע העברה מושכלת של מכונות וירטואליות לפי צרכיה, אל שרת פיזי שונה, ללא Downtime. תהליך ההעברה מכונה בסביבה זו
Live Migration – המחליף את הפיצ'ר vMotion. תפקידו הוא לבצע העברה של מכונה וירטואלית אל שרת פיזי אחר לצורכי ביצועים, חיסכון בחשמל, או תחזוקה בשרת הפיזי – כל זה ללא השבתה של המכונה הוירטואלית, ע"י העברת זיכרון ה-RAM. מכיוון שאפשרות זו משתמשת בעבודה מקבילה של שני שרתים פיזיים אל מול אותו קובץ שמשמש כהארדיסק וירטואלי, יש צורך באחסון משותף – SAN. קובץ זה נקרא
VHD – דיסק קשיח של מכונה וירטואלית, הנשמר כקובץ עם סיומת VHD. זהה בתפקידו ל VMDK של VMware ובעצם מכיל את כל הקבצים והתיקיות של דיסק קשיח במכונה הוירטואלית, ואף לבצע ממנו Boot. סוג קובץ זה היה בשימוש גם בתקופת Virtual PC. גודל קבצי דיסקים וירטואליים יכולים להיות מוגדרים לנפח המקסימלי שלהם כבר בהגדרה הראשונית, או להיות בנפח סך קבציהם. בסביבת Hyper-V נשתמש במונחים Fixed / Dynamic כנגד Thick / Thin Provisioning בהתאמה. על מנת להמיר דיסק קשיח קיים לקובץ VHD נשתמש ב-
SCVMM P2V / V2V – אשף האחראי על הקונספט של המרה בין דיסקים פיזיים לוירטואליים, או מעבר בין סוגי קבצים של דיסקים וירטואליים. תפקיד זה מבצע ה-vCenter Converter בסביבת VMware, וניתן לבצעו גם באמצעות הכלי vCenter Converter Standalone. שני כלים אלו, של Microsoft ושל VMware, יודעים לבצע התקנה אוטומטית של רכיב חשוב במערכת ההפעלה הוירטואלית, תוך המרה של הדיסק הפיזי. רכיב זה נקרא
Integration Services – או VMware Tools הדומה לו בתפקודו מבצעים התקנת חבילת תוכנה המומלצת להשלמת השתלבות המכונה הוירטואלית בסביבתה החדשה. תוכנה זו מתקינה דרייברים לכרטיס הרשת / כרטיס ה-SCSI הוירטואלי, ומבצעת הדמיית סמן עכבר חלקה יותר. בדומה ל-VMware, אפשר להתקין כלי זה גם על מכונה קיימת, ולאחר בחירה מהתפריט, ההתקנה תתבצע מתוך דיסק התקנה (וירטואלי).
Virtual Switch – מבצע את קישור הרשת בין המכונות הוירטואליות, אל מכונות וירטואליות אחרת ו/או תשתית הרשת הפיזית ו/או מערכת ההפעלה המארחת. לרכיב זה תפקוד זהה ל-Standard / Distributed vSwitch של VMware. ניתן לאפיין את הרשתות ב-Hyper-V ל-3 סוגים שונים: External Network – במקרה ונרצה שלמכונות הוירטואליות בחיבור לסוויץ' הוירטואלי תהיה גישה לרשת הפיזית החיצונית / אינטרנט. במקרה זה נהיה מחוייבים להגדיר כרטיס רשת פיזי לחיבור הסוויץ' הוירטואלי. Internal Network – מאפשר תקשורת בין מכונות וירטואליות לעצמן, ולמערכת ההפעלה המארחת (Host). סוג שלישי של הגדרה יהיה Private Network – המאפשר תקשורת בין מכונות וירטואליות בלבד, ללא חיבור למערכת ההפעלה המארחת.
פוסטר המציג את ארכיטקטורת Hyper-V בצורה קלה, ומבאר את המושגים השונים
(דורש Silverlight):
טיפ קטן למי שמעוניין ליישם סביבת Testing למערכת Hyper-V: בשונה מה-Hypervisor של VMware, לא ניתן להתקין Hyper-V בסביבה וירטואלית. חלק מדרישות המינימום הם מעבד תומך VT או AMD-V. מאחר והפונקצייה הזו של המעבד לא מחלחלת אל המכונות הוירטואליות, לא יהיה ניתן לבצע התקנה. על כן – למרות שאפשר להתקין ולעבוד עם ESX כמכונה וירטואלית, לא ניתן לבצע זאת עם Hyper-V, ויהיה צורך בחומרה ייעודית.
מכירים את זה שאתם חייבים לשתף מישהו בדברים שמעניינים אתכם? זאת כל המטרה כאן.
תגובה אחת על מדריך Hyper-V מזורז לאנשי VMware
6 באפריל, 2013 בשעה 16:56
תודה מדריך מצוין